מעט מן הסיפורים והחוויות בקריירה של שוקה שלם. הדברים שנכתבו ושלא נכתבו בעיתונים
איליה נסטסה שילם
השנה 1973. לנבחרת רומניה יש שני שחקנים שמדורגים בעשירייה הראשונה בעולם, אחד מהם איליה נסטסה הגדול.
בימים שלפני המשחקים, הודיעו הרומנים לעתונות, כי על כל משחקון (גיים) שיפסידו לישראלים – ישלם המפסיד 1,000 דולר לשני. באותה תקופה, זה היה סכום נכבד, אבל הרומנים היו בטוחים שלא יצטרכו לשלם כלום.
אבל שוקה חשב אחרת. במשחק שתואר בעיתונים כ"גדול" ו"אמיץ", הצליח שוקה לנצח ב-6 משחקונים, וגרם לנסטסה להזיע לא מעט.
היום הוא אומר בחיוך – "עליתי לאיליה נסטסה הגדול 6,000 דולר".
אלוף האליפות הבינלאומית הפתוחה של ישראל
באפריל 1974 השיג שוקה נצחון על האמריקאי לארי פרקר, וזכה בטורניר ובפרס של 1,000 דולר ("לראשונה הרווחתי כסף ממשחק").
מתיאור המשחק בעיתון מעריב: "זהו סיפורו של פייטר, שלעולם אינו מרים את ידיו לאות כניעה…. אפילו אם הוא נמצא בפיגור גדול".
(בתמונות: הכתבה הראשית בשער "חדשות הספורט" הוקדשה לנצחון על פרקר. למטה- שוקה ואשתו נאווה צופים באחד המשחקים בתחרות)
"אבא משחק כל היום"
כשדנה (בתם של שוקה ונאוה) היתה בכיתה א', המורה ביקשה מהתלמידים לספר במה אביהם עובד. דנה סיפרה: "אבא שלי לא עובד בכלל, הוא רק משחק טניס כל היום".
"כיף עם אבא במגרש"
דוידי, בנם של שוקה ונאווה, אהב מאוד לבוא עם אבא למועדון הפועל. חוץ מהטניס, היתה שם חנות ציוד ספורט מעניינת, ובעיקר מזנון עם אסתר שידעה בדיוק מה הוא אוהב.
סכנה ועויינות על המגרש בטהרן
המשחקים בטהרן, ב-1973, היו קשים במיוחד. הם נערכו זמן קצר לאחר טבח הספורטאים הישראלים במינכן, והנבחרת הישראלית קיבלה תדרוך בטחוני מפחיד במיוחד. "אמרו לנו שיש ידיעות מאירן שרוצים לפגוע במשלחת הישראלית במטרה לפגוע בשאח", מספר שוקה. "אמרו לנו לקחת בחשבון שנהיה בסכנה. נסענו למרות הפחד". השחקנים לוו באבטחה צמודה, ונאסר עליהם לזוז ללא שומר הראש החמוש.
"היה שומר ראש אירני בשם נאצר. הוא אמר לי שאם משהו יקרה לי, ראשו ייכרת. אמר וסימן בידו על הצוואר. נאצר ישן בפרוזדור ליד החדר שלי. גם בתוך המגרש וגם ביציע מסביב היו שוטרים חמושים. הקהל היה עוין, השופטים היו עויינים. היתה אווירה מאוד כבדה".
שחקן בלי אימונים
להיות שחקן טניס בישראל בשנים האלה היה כל כך שונה מהיום. מאז שחזר מאוסטרליה, שוקה עבד במשרה מלאה. ב-1966 קיבל את התפקיד להקים ולנהל את הסקציה בהפועל תל אביב. היה יוצא השכם בבוקר לימק"א, מאמן עד 11:00, וממהר לתל אביב, עובד עם הנוער של המועדון, ונוסע בעשר חזרה לירושלים.
בעצם לא התאמן מעולם, מלבד השנה באוסטרליה. לפעמים, שבוע-שבועיים לפני משחקי גביע דייוויס, היו חברי הנבחרת משחקים אחד נגד השני בשעות הערב. זה הכל. קשה להאמין.
טורניר לכבוד שוקה שלם - לכבוד האיש, לכבוד השחקן, לכבוד הערכים שהוא מייצג
ב-2018 נערך טורניר בינלאומי לנוער לכבוד שוקה שלם. כבר מהכרזה שהודיעה על הטורניר המיוחד ניתן היה להבין שמדובר באלוף מיוחד. "ערכי שוקה" – נכתב שם במקום הבולט ביותר. ורק אחר כך, באותיות קטנות יותר, הישגיו הגדולים בספורט.
שוקה עצמו, וגם זה לא מפתיע, לא סיפר לאף אחד על האירוע המרגש. אבל רבים רבים שמעו על הטורניר בכל זאת, ובאו לתת לו הרבה כבוד, ובעיקר הרבה אהבה. (בתמונה, משמאל לימין: שוקה, נאווה שלם, שחר למקין והנרי טייג)
אלוף וג'נטלמן
עשרה חודשים התאמן שוקה עם המאמן האוסטרלי הארי הופמן. בעיתון כתבו עליו שבחים גדולים. כך גם חניכיו ותלמידיו בארץ מכירים אותו.
אבל, שוקה מספר שלא תמיד היה כזה. באחד הטורנירים בהם השתתף כנער, שבר את המחבט בכעס. אבא שלו עזב באותו רגע את המגרש, וגם לא רצה לשמוע על ניצחונו בטורניר.
במשחק אחר, נגד אלעזר דוידמן בגרמניה, הוביל שוקה בבטחה, ולבסוף הפסיד. הוא זרק את המחבט, אבל התבייש מאוד בהתנהגותו. "מאז לא התנהגתי יותר בצורה כזאת".
